ארומה

ארומת כשות מובחנת נחוצה, האופי הכשותי תלוי יותר בסוג ה-IPA הייחודי. ניתן לחוש בעוד ארומות, אך ארומות הכשות צריכות להיות המאפיין הבולט ביותר.

מראה

הצבע תלוי בדיוק בסוג ה-IPA הספציפי. רובם צריכים להיות צלולים, אך אם נעשה שימוש בתוספי דגנים בעלי תכולת עמילן גבוהה, או בגרסאות עם דרייהופ- ניתן להבחין במעט עכירות.
גרסאות כהות עשויות להיות אטומות כך שהצלילות אינה רלוונטית. ראש קצף טוב ויציב בעל צבע התלוי בסוג ה-IPA.

טעם

טעמי הכשות לרוב בינוניים עד גבוהים, בעלי מאפיינים התלויים בזני הכשות שנבחרו לאותו IPA. מרירות הכשות לרוב בינונית גבוהה עד גבוהה מאוד, בעלת מאפיינים התלויים אף הם בזני הכשות שנבחרו לאותו IPA. באופן נפוץ יהיה בעל סיומת חצי יבשה עד יבשה. בגרסאות החזקות ניתן יהיה לחוש במעט אופי אלכוהולי נקי. סוגי IPA יחודיים יכולים להציג גם מאפייני לתת או שמרים ספציפיים לסגנון.

גוף

גוף חלק, בינוני קל עד בינוני. גיזוז בינוני. בגרסאות חזקות ניתן לחוש מעט חום אלכוהולי.

הערות

סגנון זה אינו סגנון אחד מוגדר, אלא סגנון פתוח להגשות לתחרויות בירה. בירות המוגשות תחת קטגוריה זו אינן בירות נסיוניות, אלא בירות שאינן בהכרח עונות על הגדרות קטגוריות אחרות. המאפיין המשותף הוא שיש להן את האיזון והעוצמה המאפיינים IPA אמריקאי, אך עם שינויים מסויימים. במקרה זה המונח "IPA" משמש לתיאור בירה כשותית ומרה, ואינו משמש כראשי תיבות של "India Pale Ale". אף אחת מהבירות המוגשות תחת סגנון זה לא חולקת מאפיינים עם הבירות שבאופן היסטורי נשלחו להודו, וכן אינן חייבות להיות בהירות, ושמו של הסגנון נקבע על מנת שקהל הלקוחות ידע למה לצפות מבחינת איזון לתת- כשות בסגנון.
בירות מכוונות כשות, מרות ויבשות, בעלות מאפיינים נוספים המבדילים אותן מהסגון הרשמי. בעלות קלות שתיה טובה, עפיצות או כובד לרוב יחשבו כפגם, כמו גם התנגשויות טעם מובחנות בין הכשות לתוספים שונים.

היסטוריה

במהדורת 2015 של מדריך ה-BJCP הוגדרו תתי הקטגוריות ל-IPA ייחודיים- Black IPA, Brown IPA, White IPA, Rye IPA, Belgian IPA, Red IPA בנוסף לקטגוריית 21A. American IPA.
בירות בקטגוריות אלו יכולות להתפרש על פני שלוש דרגות חוזק- Session/ Standard/ Double.

נתונים טכניים

Strength classifications:
Session – ABV: 3.0 – 5.0%
Standard – ABV: 5.0 – 7.5%
Double – ABV: 7.5 – 10.0%