המשמעות המקורית של אייל "שילינג" היתה מתוארת בצורה שגויה במשך שנים רבות. שום סגנון בירה יחיד תואר אי פעם כ-/60,/70 או 80/. הששילינג התייחס רק לעלות של חבית בירה. כלומר, היו גם סטאוט /54 ו-IPA /86 וכן הלאה. האייל הסקוטים המדוברים נקראו "קל" , "כבד" ו"יצוא", ואלו כיסו את מרחב האפשרויות עבור מחירן, אלו היו בירות כהות מבוססות לתת. האיילים בקטגוריית ה120/ לא נחשבים, וכן גם האיילים הסקוטים החזקים (ווי הבי- wee heavy). ההנחיות עבור בירות סקטויות קלות, כבדות ואלו ובסטנדרט ייצוא נכתבו כמעט אותו דבר. ככל שכמות הסוכרים עולה, כך גם האופי של הבירות. היסטורית, שלושת הבירות הללו בושלו בשיטת הפארטי-גייל (Parti-gyle) לחוזקים שונים, והיוו סוג של איילים בריטים עם חוזק אלכוהולי וכמות כשות קטנים יותר וכן צבעים כהים יותר (לפעמים מתוספות קרמל). גרסות עדכניות יותר (לאחר מלח"המ השניה) כללו הרכבי לתת מורכבים יותר.