ארומה

לדוגמאות הטובות ביותר יש ארומת לתת, לעתים קרובות (אך לא תמיד) עם מאפיינים קרמליים.
פירותיות קלה עד בינונית מקובלת בסגנון. ארומת הכשות יכולה לנוע בין בינונית ללא קיימת כלל (בדרך כלל עם זנים בריטיים, אם כי ניתן להשתמש בזנים אמריקאיים מסויימים). באופן כללי ללא דיאצטיל, למרות שרמות נמוכות מאוד אפשריות.

מראה

צבע צהוב חיוור עד נחושת בהירה. צלילות טובה עד מצויינת. ראש קצף בצבע לבן עד לבן­ שמנת נמוך עד בינוני. יתכן ויהיה ראש קצף מועט מאוד עקב גיזוז נמוך כראוי לסגנון.

טעם

מרירות בינונית עד גבוהה.
לרוב הבירות בסגנון יש אסטרים פירותיים ברמה שבין בינונית נמוכה לבינונית גבוהה. טעם כשות בינוני עד נמוך (אדמתי, שרפי, ובדרך כלל זנים בריטיים פרחוניים, אם כי ניתן להשתמש בזנים אמריקאיים מסויימים).
מאלטיות נמוכה עד בינונית עם סיומת יבשה. טעמי קרמל הם נפוצים אבל לא חובה. האיזון הוא לעתים קרובות בהחלט לצד המר, ולמרות זאת המרירות לא צריכה להסתיר לגמרי את טעמי הלתת, האסטרים והכשות. באופן כללי ללא דיאצטיל, למרות שרמות נמוכות מאוד אפשריות.

גוף

גוף קל עד בינוני­קל. גיזוז נמוך, אם כי בדוגמאות מסחריות בבקבוק או בפחית הגיזוז יכול להיות בינוני.

התרשמות כללית

צפיפות סוכר נמוכה, רמות אלכוהול נמוכות וגיזוז נמוך עושות בירה זו לקלה מאד לשתיה. דוגמאות מסויימות עשויות להיות מאוזנות לכיוון המאלטי, אבל זה לא צריך לטשטש את הרושם המר הכללי.
Drinkability הוא מרכיב קריטי של הסגנון. הדגש הוא עדיין על כשות למרירות (bittering) בניגוד להוספות כשות לקראת סוף הבישול כמקובל בסגנונות אמריקאיים.

הערות

הביטר הקלה ביותר. לעיתים רבות נקראת פשוט "ביטר".
חלק מהווריאציות המודרניות מבושלות באופן בלעדי עם לתת פייל, וידועים ביטרים זהובים או קיציים.
רוב הגרסאות המבוקבקות והמחובתות של הביטרים הבריטיים הן בעלות אחוז אלכוהול גבוה יותר מאשר הגרסאות המיועדות לייצוא.
לרוב, רמות ה-IBU אינן עוברות התאמה, ולכן הגרסאות הזמינות בארה"ב לא יהיו תואמות לתת הקטגוריות המקבילות בבריטניה.
קווי המתאר האלו של הסגנון משקפים את גרסאת ה-"REAL ALE" שלו, ולא את הגרסאות המיועדות לייצוא של המוצר המסחרי.

היסטוריה

במקור, גרסאת החבית הוגשה מאוד טריה ולא תחת לחץ (כוח כבידה או משאבה ידנית בלבד) בטמפרטורות מרתף (לדוגמה- "REAL ALE").
הביטר נוצר כאלטרנטיבת חבית לפייל אייל בתחילת המאה ה-20, והפך נפוץ ביותר לכשהבינו המבשלים כיצד להפוך את המים שלהם דומים למי ברטון, לצורך בישול בירות בהירות, ולהשתמש בלתת קריסטלי להוספת גוף מלא ומעוגל יותר לחך.

מרכיבים

לתת פייל אייל, לתת אמבר, ו/או לתת קרמלי, אפשר להשתמש במעט מאד לתת שחור להתאמת הצבע. ניתן להשתמש בסוכרים, בתירס או בחיטה. כשות אנגלית היא האופיינית ביותר, למרות שזנים אמריקאים ואירופיים הופכים להיות נפוצים יותר (במיוחד בדוגמאות הבהירות יותר). שמרים אנגליים אופיניים.

נתונים טכניים

OG: 1.032 – 1.040
FG: 1.007 – 1.011
ABV: 3.2 – 3.8%
IBUs: 25 – 35
SRM: 4 – 14

דוגמאות מסחריות

Fuller's Chiswick Bitter, Adnams Bitter, Young's Bitter, Greene King IPA, Oakham Jeffrey Hudson Bitter (JHB), Brains Bitter, Tetley’s Original Bitter, Brakspear Bitter, Boddington's Pub Draught