ארומה

משקפת את סגנון הבסיס. באופן אופייני בעלת אופי שמרי נוסף, עם תוצרי תסיסה שלרוב לא ימצאו בבירות גרמניות שעברו לאגרינג (יישון בקור) איכותי, כגון דיאציטיל, גופרית ואצטילדהיד.

מראה

משקף את סגנון הבסיס. עשויה להתאפיין במעט עכירות או עננות, וייתכן שאף מעט כהה יותר במראה מאשר סגנון הבסיס.

טעם

משקף את סגנון הבסיס. באופן אופייני בעל אופי שמרי נוסף, עם תוצרי תסיסה שלרוב לא ימצאו בבירות גרמניות שעברו לאגרינג איכותי, כגון דיאציטיל, גופרית ואצטילדהיד, אך לא ברמות מעוררות סלידה.

גוף

משקף את סגנן הבסיס. מעט יותר גוף ומרקם הודות לשמרים הנמצאים בתרחיף, ועשוי להיות אף מעט חלקלק על הלשון בהתאם להמצאות דיאציטיל. הגיזוז עשוי להיות במעט נמוך יותר מאשר בסגנון הבסיס.

הערות

גרסאות צעירות, לא מסוננות ולא מפוסטרות של סגנונות לאגר גרמניים מסורתיים. באופן מסורתי נמזגות הישר ממייכלי היישון. משמעות השם, קלר (מרתף, cellar) ביר (בירה), מרמזת על בירה הנמזגת ישירות מהמילים במרתף היישון. היות וטכניקה זו יכולה להיות מיושמת על כל סוגי הבירה, סגנון זה מורכב מבחינת היכולת להגדירו. יחד עם זאת, ישנן כמה גרסאות שניתן לתאר כתבנית. לעיתים מתוארת כ-"Naturtrüb": בעלת עכירות טבעית. כמו כן, לעיתים מכונה "Zwickelbier" על שם הברז המשמש לדגימת הבירה ממיכל היישון.

היסטוריה

במקור, "קלרביר" היתה כל בירת לאגר גרמנית שעברה התבגרות (לאגרינג) במרתפים / מערות מתחת למבשלה. במאה ה-19, "קלרביר" היתה בירה חזקה ומיושנת שנועדה לשרוד את הקיץ ("Sommerbier"), אוחסנה במרתפי האבן והוגשה ישירות מהם. עם התפתחות והתקדמות טכנולוגיות הקירור, השתנתה ההגדרה לבירות מיוחדות שהוגשו צעירות ישירות ממרתף או מיכל היישון. כיום ישנן מבשלות שמשתמשות בשם רק למטרות מסחריות על מנת לשוות לבירות שלהן אופי ייחודי. בעוד קלרביר נחשב לעיתים כסגנון הגשה, יותר מאשר סגנון בירה, טכניקה זו עדיין מיושמת בעיקר על כמה סגנונות מרכזיים באיזורים ספציפיים - "הלס" באיזור מינכן או מארצן באיזור פרנקוניה.

נתונים טכניים

*הוראות הגשה לתחרות*
על המגיש לציין האם ההגשה היא "קלרביר בהיר" (המבוססת על הלס) או "קלרביר ענברי" המבוססת על מארצן.
המגיש ראשי לציין גם במידה והבירה מבוססת על סכנון אחר של בירה, כגון פילס, בוק, שווארצביר, אך בכל מקרה צריך לספק תיאור סגנון לשופטים.