אז קניתם רפרקטומטר (כבר יודעים מה זה?)  ואתם לא בטוחים אם התוצאות שאתם מקבלים הם אכן התוצאות הנכונות? למרות שמטרת הרפרקטומטר היא מדידת כמות הסוכרים הפשוטים (סוכרוז) בתמיסה, בתירוש לעיתים יש לנו סוכרים מורכבים יותר או חומרים אחרים שעשוים להשפיע על מקדם השבירה של הנוזל – ובכך לתת לנו מדידה לא מדויקת.

על מנת לכייל את הרפרקטומטר לראשונה נדרשים מספר צעדים בסיסיים, כאשר ישנן כמה דרכים לבצע את הכיול.

1. נקודת אפס – מים (0 בריקס, או SG של 1.000) ב-20 מעלות צלזיוס.
2. נקודת ייחוס ידועה – תמיסת סוכר עם כמות סוכר ידועה בטמפ' של 20 מעלות צלזיוס. (למשל 20 בריקס, בתמיסה של 20 גרם סוכר ו-80 גרם מים)

עבור השיטה הראשונה, נניח מספר טיפות של מים על עדשת הרפרקטומטר, אם השנתה המסומנת אינה על 0 בריקס, או 1.000 SG, נשתמש במברג על מנת לכייל את הרפרקטומטר עד להגעה לתוצאה הנדרשת.

עבור השיטה השניה נשתמש בתמיסה בעלת כמות סוכר מומסת ידועה. באותה שיטה נבצע כעת בדיקה שהתמיסה שבה כמות הסוכרים ידועה, נותנת לנו את הערך הנמדד הנכון ברפרקטומטר. שוב, נשתמש במברג על מנת לתקן.

היות והשתמשו בסוכר פשוט (סוכרוז), אנו נדרשים לחשב את ה-(WCF (wort correction factor. על מנת לעשות זאת, נשתמש בהידרומטר והרפרקטומטר שלנו למדוד את ה-SG או בריקס של התירוש. ה-WCF מחושב ע"י

WCF = refractometer reading/hydrometer reading

ברגע שמצאנו את ה-WCF, ניתן לחשב את כמות הסוכרים על ידע הכפלת התוצאה שמתקבלת ברפרקטומטר על ידע ה-WCF.

כיול בשיטה השניה אמור לתת כיול מדויק יותר – היות והוא מתחשב בשוני בין המדידה שהרפרקטומטר נדרש לתת (סוכרים פשוטים בתמיסת מים) לבין המדידה בפועל (תירוש שמכיל מלטוז וסוכרים נוספים).