כלל מפתח בבישול בירה הוא לשמור על ה"איזון" בין המתיקות (הנובעת מהלתת) למרירות (שכרגע נתייחס אליה כאילו נובעת רק מהכשות).
האיזון לא בהכרח אומר יחס של 1:1, אלא לפי הגדרת הסגנון (בירת חיטה בווארית למשל, כמו שהצגת בעצמך- היא מאוד מאוד מאלטית, וכמעט לא כשותית).
כמובן שניתן לחרוג מכלל זה מתוך בחירה וליצור בירות לא מאוזנות בכוונה (סופר כשותיות או כמעט לגמרי מאלטיות, נגיד), אבל פעמים רבות חריגה מהיחס המוגדר בסגנון תתבטא בבירה קשה לשתיה, ולכן נתייחס לכלל הזה כנק' מוצא.

כשאנחנו בונים מתכון, אנחנו יכולים מראש לכוון את הנתונים כך שיתנו לנו תוצאה סביב נק' האיזון.
ניתן למצוא את הנק', או את היחס, ע"י הצלבה בין נתוני התירוש והכשות בטבלאות דוגמת זו.
כמובן שיש צורך להשיג את נתוני ה-IBU וה-OG קודם לכן. ניתן להיעזר בתוכנות בישול רבות… חינמית, אינטרנטית ומומלצת היא brewer's friend.

לאחר התבוננות בנתוני המתכון והצלבתם בטבלה, אנחנו כבר יכולים לקבל הערכה של יחס מרירות:מתיקות בבירה, וגם התאמה לסגנון (ניתן לראות את הנתונים המתאימים לכל סגנון במסמך ה-BJCP).
לאחר מכן נותר לנו לבחור האם אנחנו רוצים להגיע לנק' אחרת באיזון (ע"י משחק באחד המשתנים, והמשמעויות הנוספות שנגזרות מכך) או האם אנחנו רוצים להישאר במצב האיזון המוערך הנוכחי.

לצורך העניין, הדגמה פרקטית:
נתון מתכון לבירת חיטה בווארית, בעל נתונים:
OG 1.050
40 IBU
ניתן לראות מיד בטבלה שהמתכון רחוק מאיזון, ושאם לא רוצים בכוונה לבשל "חיטה גרמנית" מאוד כשותית, יש לשנות משהו.
אפשר לנסות להישאר על 40 IBU ולשנות את ה-OG ל- 1.080, אך בכך נחרוג מהגדרות הסגנון (ע"פ ה-BJCP) גם במרירות, גם ב-OG, גם באחוזי האלכוהול, וגם ניתן לשמרי חיטה עבודה בתנאים קצת יותר קיצוניים ממה שהם מכוונים אליהם.
לכן סביר להניח שנחפש בטבלה נק' איזון שמתאימה דווקא ל-OG הנתון (ולסגנון הנתון, שהוא לא בשוויון מוחלט אלא נוטה מאוד למאלטי), ונקבל באיזור ה- 15 IBU.
הפלא ופלא- תואם להגדרות הסגנון.