באופן טכני – סימן שיש עודף גז בבקבוק.
מצב זה, המכונה גם "גאשינג" יכול לנבוע ממספר גורמים:

1. עודף סוכר לגיזוז: אחת הסיבות הנפוצות ביותר. שימוש בכל כמות הסוכר שנרכשה עם המתכון מחנות חומרי הגלם, בשל כלל תוביל לבעיה הזו. כמות סטנדרטית של סוכר שנמכרת עם מתכון היא 150 גרם, אך זו לא מידה אוניברסלית שמתאימה לכל בישול. יש למדוד את כמות הסוכר בהתאם לנפח הסופי לאריזה (בליטרים) ובהתאם לרמת הגיזוז המבוקשת. הטווח התקין הוא מ-6 גרם דקסטרוז לליטר לגיזוז עדין עד 7.5 גרם דקסטרוז לליטר לגיזוז חזק מאוד.
2. ביקבוק מוקדם מדי: זה, כביכול, המצב ה"עדיף", שכן הבירה היא תקינה. מה שמתרחש בסיטואציה זו הוא היעדר או טעות בבדיקת סיום תסיסה. כך קורה שלמעשה עדיין יש לשמרים סוכר מהתירוש להמשיך ולהתסיס, ובנוסף אליו גם את הסוכר שהוסף לצורכי ההגזה. כך שנוצר עודף גז מעודף סוכר.
   תופעה זו תבוא לידי ביטוי בתקופה הסמוכה לביקבוק (תלוי טמפ', כמות סוכר, אחוז אלכוהול והשמרים, אבל נאמר שאחרי שבוע-שבועיים כבר ניתן יהיה לחוש בהגזת יתר). כמו כן, כנראה שכל הבקבוקים יסבלו מהבעיה, מה שבמעט עוזר לזהות שזה המצב.
   –
3. זיהום: זה, כמובן, המצב הפחות עדיף, אשר מעיד על בעיה בחיטוי נאות של ציוד התסיסה או ציוד הביקבוק. גם אם נעשתה בדיקה לסיום תסיסה – מדובר על סיום תסיסה של  השמרים. תמיד נותרים סוכרים בתירוש (ולכן מדידת ההידרומטר אינה 1.000). סוכרים אלו אמנם לא זמינים עוד לשמרים אך כן זמינים לחלק מהבקטריות. ברגע שאלו יתחילו לעבוד בבקבוק ולנצל את אותם סוכרים – ימשיך להיווצר גז בבקבוק ונוכל להגיע למצב הגאשינג.
   לרוב מצב זה יאופיין בטעמי וריחות לוואי, וייקח לו זמן רב יותר להתרחש (פעילות הבקטריות איטית יחסית). מצב זה יכול לקרות בכל הבקבוקים במידה ופרקטיקות החיטוי לקויות, או שהזיהום כבר נכח בנוזל, או בבקבוקים בודדים, דבר המעיד על פספוס בניקוי נאות וחיטוי שלהם.