אף על פי שהרוב מגיזים את הבירה שלהם בעזרת בלון הפד״ח, במגוון שיטות המתוארות בכתבת המבוא לחיבות, ניתן, מכל סיבה שהיא, להגיז גם בעזרת סוכר- ממש כמו בביקבוק.
רבות דובר על כמויות הסוכר שיש להשתמש בהן בהגזה של חבית לעומת בקבוק: חלק טוענים שיש להשתמש בדיוק בכמות הנדרשת ע״י המחשבון המועדף עליכם, ולעומתם חלק טוענים שפחות.
כמה פחות? גם בנושא זה אין אחידות בדעות, והכמויות משתנות מ-90% מהסוכר שהיינו משתמשים בו לביקבוק, ועד שליש בלבד.
כך או כך, כאשר אנו אורזים את הבירה בחבית- יש לאטום אותה בפד״ח מבלון, ולהחליף בכך את האוויר המכיל חמצן הנמצא מעל פני הנוזל.
המצדדים בזכות הגישה של שימוש בפחות סוכר להגזה טוענים כי במקרה של תת- הגזה- פד״ח זה שהוספנו ייספג ויעזור להגיע להגזה מלאה, וכי מצב זה עדיף על הגזת יתר אותה יותר קשה לפתור. כמו כן בעת חיבור החבית למערכת המזיגה והחזקתה תחת לחץ לאורך זמן- נוכל לבצע תיקונים עדינים ברמת ההגזה.

שיקול נוסף אותו יש לקחת בחשבון הוא שהגזה טבעית בעזרת סוכר תוביל ליצירת משקע שמרים בתחתית החבית, כמו בהגזה בבקבוק, ולכן תוביל למזיגה של כוסות ראשונות מעורפלות ומלאות תרחיף שמרים.

מנסיון אישי, הגיזוז בחבית יכול לחסוך זמן ולהשאיר תמיד חבית אחת ״מוכנה לעבודה״ אם אין לכם איך להגיז אותה בעזרת הבלון במקיל לחבית שמחוברת.
אני משתמש בדרך כלל בכ-80% מכמות הסוכר שהייתי משתמש בה אם הייתי מבקבק, ולעיתים אכן נדרש לבצע התאמות גיזוז לאחר חיבור החבית לברז.