תשובה זו מתבבסת על כמה הנחות, שאם אחת או יותר מהן אינן מתקיימות- ייתכן ששם טמונה הבעיה:
– הגשתם שמרים שלא עברו טראומה (חימום/ קירור אינטנסיביים).
– השמרים הוגשו לתירוש בטמפ' סבירה (לא רותח).
– הוגשה כמות שמרים מספיקה לצפיפות התירוש.
– התירוש אוורר כראוי.

במידה וכל ההנחות מתקיימות- סביר להניח שהכל בסדר.

אם מדובר בשמרי לאגר- ייקח יותר זמן עד שתראה פעילות בהשוואה לשמרי אייל.
אם מדובר בשמרי אייל- ייתכן ומכסה מיכל התסיסה לא אטום, או שהנשם לא יושב טוב במקומו. הגז ימצא את הנתיב הקל ביותר עבורו לצאת מהמיכל.
דרך טובה לוודא תסיסה היא לראות אם קיים קצף ופעילות שמרים (קרוייזן) על פני הנוזל (שמרי אייל) או בועות העולות מתחתית המיכל (שמרי לאגר). אם המיכל מספיק שקוף תוכלו לראות את הקרוזיין מבלי אפילו לפתוח את המיכל (או בעזרת פנס). אם לא- חטאו עם שפריצר את שפת הדלי והמכסה ופתחו חריץ להצצה.
דרך נוספת לא ויזואלית לוודא תסיסה היא ע"י מדידת צפיפות. משכו דגימה מהנוזל למשורה ובדקו אם קיים פער במדידה בהשוואה למדידת ה-OG (צפיפות התחלתית) כפי שנלקחה בסיום הבישול.

וידאו באדיבות עופר זילבר