ישנן כמה דרכים להצללת בירה, כששילוב כולן יתן את התוצאה האידיאלית:

בבניית המתכון:

בחירת לתת – לתתים בעלי רמת חלבונים נמוכה, יתנו בירה צלולה יותר.

במהלך המאש (למבשלי אול גריין):

סינון איכותי של הגרעינים– על מנת להרחיק כמה שיותר מחלקיקי הגרעינים. ניתן לבחור בשיטת הסינון המועדפת: עבודה בשק (BIAB), תחתית כפולה (FALS BUTTOM), מסננת בזוקה או בניית מניפולד נחושת כמפורט במדריך לבניית מאש טן המובא באתר זה.

וורלוף– שימוש בגרעינים עצמם כמסננת. לצורך יישום השיטה נעביר לקנקן כליטר תירוש דרך ברז המאש טן שלנו, בזרימה איטית ככל הניתן. באופן זה יעברו בברז חתיכות הגרעינים הקטנות ביותר והתירוש בקנקן יראה עכור. את התירוש העכור נמזוג בחזרה על המאש בעדינות, או דרך הספארג' ארם שלנו, במידה ויש.
חזרה על הפעולה תיצור לנו שיכוב של הגרעינים ע"פ גודל החלקיקים- כאשר בתחתית יהיו החלקיקים הגדולים ביותר, ועליהם ישכבו החלקיקים הקטנים יותר שמזגנו בכל חזרה.
יש להמשיך ולבצע חזרות עד שהתירוש יוצא צלול וללא חלקיקים. בעבודה זריזה או בזוג- ניתן לשמור על זרימה קבועה של תירוש דרך הברז, דבר המייעל את התהליך.

במהלך הבישול:

שימוש בטחב אירי/ ווירלפלוק לקראת סוף הרתיחה – הטחב האירי, בעזרת הסבר מסובך הקשור למטען חשמלי, ממצק את החלבונים ומשקיע אותם לתחתית הסיר. הטחב האירי מגיע בצורה המזכירה אבקה, ואילו הווירפלוק מגיע כטבליות המכילות את מיצוי החומרים הפעילים של הטחב האירי.
את שני החומרים יש להוסיף כ-10 דקות לפני סיום הרתיחה.

ווירלפול– מתאים לעבודה עם צ'ילר זרימה נגדית וכן באופן פחות יעיל למקררים בשאר השיטות.
עם סיום הרתיחה (ובמיוחד אם השתמשנו באחד מחומרי ההצללה) נערבב בעוז את התירוש הרותח בעזרת המשוט שלנו, ליצירת מערבולת. יש למקם את מכסה הסיר ולהניח למערבולת לסחרר את החלבונים למשך כחמש דקות לפחות. עם תום התהליך תתקבל "עוגה" בתחתית הסיר העשויה מחלבונים ומשאריות הכשות הבלתי רצויות.

קולד ברייק– יש לשאוף לקירור התירוש במהירות. כאשר התירוש מתקרר במהירות, החלבונים  מתמצקים ושוקעים לתחתית (במקרה של צ'ילר טבול- תחתית הסיר, במקרה של צ'ילר זרימה נגדית- תחתית מיכל התסיסה). ככל שהקירור מהיר יותר- כן רבה התמצקות החלבונים.

במהלך התסיסה והאריזה:

בחירת שמרים נכונה– הגדרה קצת מוזרה, אבל בשימוש בשמרים בעלי שקיעות (או flocculation) גבוהה, הבירה תצא צלולה יותר. ניתן לראות את רמות שיקוע זני השמרים הפופולארים באיזור חומרי הגלם באתר זה.

קולד קראש  – תהליך בו, לפני הבקבוק או החיבות, הבירה מוכנסת למקרר למשך זמן מה (מינימום 24 שעות, אך זמן רב יותר משמעותו הצללה רבה יותר). הטמפרטורה הנמוכה גורמת לחלבונים, שמרים , ושאריות כשות לשקוע לתחתית מיכל התסיסה וכך הם לא מופיעים במוצר הסופי. קולד קראש מתבצע בטמפרטורה הנמוכה ביותר אליה ניתן להגיע עם המקרר מבלי להקפיא את הבירה. ככל שהטמפרטורה תהיה נמוכה יותר, כך יותר שיקוע יתרחש ובפחות זמן. נקודה שחשוב להכיר היא הזמן שלוקח לבירה להגיע אל טמפרטורת היעד, שלעיתים יכול להיות רב – אפילו יומיים, כתלות במערכת. נהוג להתייחס לזמן הקולד קראש מההגעה אל היעד, לא מהרגע בו כוונה הטמפרטורה.

שימוש בג'לטין– הג'לטין מוסף לרוב בשלב הסקנדרי (במיכל התסיסה המשנית). ע"י המסת ג'לטין במים חמים ניתן ליצור תמיסה, אשר בהוספה לבירה תשקע (הג'לי שנוצר כבד יותר מהבירה) ועם שקיעתה תספח ותגרור איתה מוצקים כגון חלבונים, שמרים ושאריות כשות. השיטה עובדת טוב יותר כאשר מדובר בבירה קרה מאוד, ולכן מומלץ לשלב לאחר שלב הקולד קראש, אך לא חובה.

קירור בקבוקים מראש– בדומה לשלב הקולד קראש, קירור של הבקבוקים כ-24 שעות (אם לא יותר) לפני מזיגה יעזור לשקע את המוצקים השונים ואת השמרים שפעלו בבקבוק במהלך התסיסה השניה, ובכך יקל על המנעות ממזיגתם לכוס.