לרוב, כשאנו דנים בבקרת טמפרטורה והשפעתה על תהליך הייצור, הנושאים בהם מתמקדים הם תהליך המאש או תהליך התסיסה. במאמר זה נעסוק בהשפעת הטמפרטורה על שלב נוסף אשר רבים מהמבשלים הביתיים מיישמים – תהליך ה-Dry Hopping, והשפעותיה על התוצר הסופי.

להמשיך לקרוא ←

אף על פי שהבאזז על מנוחות הכשות סובב בעיקר סביב בירות מאוד כשותיות, יש הרבה יותר בטכניקה הזו מאשר הניסיון להגביר קצת את הדאבל IPA שלכם.

אני אקרא לטכניקה הזו ווירלפול הופינג (תוספת כשות בזמן סחרור התירוש לאחר סוף הרתיחה), אף על פי שמבשלים ביתיים לא צריכים להשאיר את התירוש שלהם מסוחרר במשך כל הזמן בסיר על מנת שטכניקה זו תעבוד.

להמשיך לקרוא ←

הפצצת כשות מתייחסת למזעור הוספת הכשות המוקדמת, הנקראת לרוב "הוספת כשות למרירות" (לרוב ב-60 דקות, כלומר תחילת הרתיחה), וקבלת רוב או כל האיזומריזציה של חומצת האלפא והמרירות מתוספות מאוחרות יותר. התוצאה הסופית היא מרירות חלקה יותר וטעמי וארומות כשות דומיננטים יותר.
להמשיך לקרוא ←

מאמר זה, מאת ג'מיל זיינשף, הופיע לראשונה ב-"zymurgy"- מגזין איגוד מבשלי הבירה הביתיים של ארה״ב.

האם נתקלתם לאחרונה בבירת קראפט בעלת טעמי כשות מאסיביים ומרירות חלקה שמאוד אהבתם?
אם אתם כמוני, בטח תהיתם איך המבשלה יצרה אופי כשותי כה גדול אך עם זאת כה חלק.
הסוד, מסתבר, הוא הוספת כמויות מאוד גדולות של כשות בשלבי הרתיחה המאוחרים.

״כישות מאוחר/ לייט הופינג״ הוא תהליך הוספת הכשות בזמנים המאוחרים יותר של שלב הרתיחה.
זוהי שיטה מצויינת ליצירת ארומה וטעם בבירה שלכם.

באופן כללי, כל תוספת כשות בפחות מ-30 דקות לסיום הרתיחה, ולפני קירור התירוש נחשבת ללייט הופינג.

אף על פי שחלק מהשמנים הארומטיים בכשות אובדים בזמן הרתיחה הקצרה, תגובות בין תרכובות כשות ובין התירוש יוצרות תרכובות טעם רצויות אחרות, שאינן נמצאות בכשות.

להמשיך לקרוא ←