ארכיון פוסטים מאת: יוחאי מיטל‏

Picnic Tap 2 ברז פיקניק למזיגת בירה - הדור הבא

מדי פעם אני נתקל ברשת בפיסות ציוד מעניינות במיוחד. רכיבים שלא משחקים לפי אותם כללי משחק, ולא מהווים עוד ציוד בשיטת "העתק הדבק". לפעמים יש רכיבים שבתפיסה שלהם מתיימרים להוות איזהשהו שינוי תפיסה ולקדם את התחביב מעבר למה שנהוג בו עוד משנות השמונים.

אחד היוצרים המבקשים לעשות את זה הוא Trong Nguyen מקליפורניה. טרונג הוא מבשל ביתי וחובב ציוד והמצאות. כך הוא משלב את שתי התשוקות שלו ובונה ציוד משלים לבישול בירה בבית. והכל, נכון להיום, מיוצר בעבודת יד. את המוצרים שלו ראיתי באינטנרט, ואחד מהם צד את עיני באופן מיוחד: ה- PicnicTap 2.0. שוחחתי איתו על הברז החדש שפיתח ואף קיבלתי ממנו יחידה של הברז להתנסות וכתיבת חוות דעת, אותה תקראו עכשיו. קיבלתי גם ערכת FLOATit – צינור יניקה צף לחבית בעל מערכת סינון כפולה. על פריט זה אני מתכוון לכתוב בעתיד לאחר התנסות מספקת.

איפה משמש ברז הפיקניק?

תחביב בישול הבירה בישראל בפריחה, לדעתי, לפחות מבחינת התמקצעות המבשלים. יותר מבשלים ביתיים מבקשים להתחיל לעבוד עם חביות מזיגה ולבנות מערכות מזיגה ביתיות. ככל שיותר מבשלים אורזים את הבירה שלהם בחבית – יותר מבשלים רוצים לקחת את הבירה איתם לאירועים, מפגשים וכדומה. כך מתחילים לעבוד עם מערכות מזיגה קטנות. אלו מורכבות לרוב מחבית מיני, בלון גז של סודהסטרים וווסת גז קטן. החלק שחסר, כמובן, הוא ברז שמאפשר למזוג את הבירה מהחבית. במשך שנים האופציה הפופולרית ביותר היתה ברז פיקניק שחור קלאסי, המחובר לפיסת צינור. כיום ישנן אופציות נוספות. נסקור את מצב ההיצע הנוכחי.

מיני קג עם ברז פיקניק ווסת גז מיניאטורי

ברז פיקניק, פיסת צינור, ומחבר בול לוק לנוזל

ברז פיקניק, פיסת צינור, ומחבר בול לוק לנוזל

מה הבעיה עם הפתרונות הנוכחיים?

ברז פיקניק קלאסי עם פיסת צינור הוא פיתרון שעובד. אבל – הוא מאוד לא אסטטי, די מסורבל עם הצינור שמתדלדל לכל עבר ולפעמים מגיע לקרקע ומאפשר לברז להתלכלך, עשוי להיפתח בטעות (ולהישאר פתוח!) אם הידית דמויית הוו נתפסת במשהו (זה ממש מבאס) וגם, בנוסף להכל – מורכב לתפעול:
בואו ניגע לרגע קצרצר בתיאוריה של מערכות מזיגה. הבירה יושבת בחבית תחת לחץ גז מסויים, גבוה מהלחץ האטמוספירי. זה מצב דרוש כדי לשמור על ההגזה של הבירה אנחנו רוצים שהבירה שיוצאת מהברז תצא בלחץ האטמוספירי, או למעשה – ממש קצת מעליו. מה שאנחנו לא רוצים זו התזה עוצמתית דמוית מטף כיבוי העשוי קצף בירה. כדי לקבל את המזיגה העדינה המבוקשת אנחנו צריכים להצליח להתנגד ללחץ. את זה אפשר להשיג בכל מיני דרכים. במקרה של שימוש בברז פיקניק, הדרך להשיג את החיכוך שמאט את הבירה בדרך לברז הוא הוספת פיסת צינור. קוטר, אורך והחומר ממנו עשוי הצינור – כולם משפיעים על החיכוך. בכך גורמים אלו מאטים את הבירה ומאפשרים מזיגה טובה יותר. כדי לשמור את רמת ההגזה הרצויה בבירה – יש צורך להפעיל עליה לחץ, מבלון הגז שלנו, השווה ללחץ הגז המומס בנוזל. לצורך הדוגמה – נניח שמדובר על 12PSI. כדי להתנגד ל-12PSI בעזרת צינור – נזדקק לכמה מטרים טובים של צינור. מסורבל, כבר אמרתי?
מה שעושים חלק מהמוזגים הוא להפחית את הלחץ בחבית, לפעמים עד לכדי PSI בודדים. זה עוזר באופן חלקי, אבל יגרום לבירה לאבד מהגיזוז שלה לאורך זמן.

אז מה עושים בקשר לזה?

היום ישנם מוצרים רבים אחרים המבקשים להיות נעימים יותר לעין ולשימוש. פתרונות אלו מציעים למבשל הביתי ברז בירה ממשי שיושב ממש על החבית. פתרון זה מוצע גם עבור ברזי הפיקניק. אופציה זו בעייתית, אולי אפילו יותר מברז הפיקניק הקלאסי, כי היא לא מספקת מענה כלל לצורך ביצירת חיכוך והתנגדות. למעשה, קונפיגורציה זו מובילה עוד יותר לצורך לשלוט בעוצמת הזרימה על ידי יצירת לחץ נמוך בחבית. זהו פתרון שרחוק מלהיות אידיאלי, ויכול להוביל אף הוא להקצפה, מעבר לאובדן ההגזה. בעיה נוספת עם חיבור של ברז בירה ישירות לחבית היא המסה הטרמית שלו. ברז חם – מקציף. לוקח זמן (ובירה יקרה מתוך חבית קטנה) כדי לקרר את הברז.  גם כאן לא נדירה התקלה של מזיגה בטעות, על ידי מכה קלה לברז.

ברז מזיגה המורכב ישירות על מחבר בול לוק לנוזל, בעזרת מתאם

ברז מזיגה המורכב ישירות על מחבר בול לוק לנוזל, בעזרת מתאם

ברז פיקניק מחובר באופן ישיר למחבר בול לוק לנוזל מדגם חדש

דרך מסוימת להתגבר על האתגר היא להשתמש בברז בעל וסת זרימה (Flow Control) מובנה. זה מאפשר למזוג בצורה עדינה ונשלטת יותר, ואפילו לעבוד עם לחץ גז מלא מבלון הגז (בדוגמה שלנו – 12PSI). חיסרות אחד הוא הגדלה נוספת של המסה הטרמית בגלל וסת הזרימה. חיסרון נוסף הוא עליה במשקל. כן, זה משנה כשסוחבים את הציוד על הגב לאיזו נקודת תצפית על ההר, או מדשדשים בחול בחוף בדרך למדורה. שימוש בוסת זרימה לפעמים מחייב סגירה של הוסת עד כדי מזיגה איטית בצורה בלתי נסבלת.

ברז עם וסת זרימה מחובר ישירות למחבר בול לוק לנוזל מדגם חדש

למרות הכל, זהו הפתרון שאני הלכתי עליו במקור. הברז שלי אפילו כלל הוספה של קפיץ סגירה אוטומטית. כדי לוודא שהציוד קשוח ועמיד, בחרתי בכל הרכיבים מנירוסטה. זה היה כבד, גדול מאוד, ולא הכי זול – אבל עשה את העבודה יופי. על פירוט המערכת ניתן לקרוא כאן.

מימין: ברז מזיגה, קפיץ סגירה אוטומטית, וסת זרימה, מתאם לשאנק ומחבר בול לוק נירוסטה לנוזל

מימין: ברז מזיגה, קפיץ סגירה אוטומטית, וסת זרימה, מתאם לשאנק ומחבר בול לוק נירוסטה לנוזל

Picnic Tap 2.0 – הדור הבא

PicnicTap 2.0

מה ההבטחה?

על כל החסרונות האלה מבקש להתגבר המוצר שעל הפרק. אם נעבור על "נקודות החוזקה" כפי שמופיעות בתיאור המוצר, נראה שהן כוללות:

  • אינו זקוק לצינור מזיגה
  • לא מטפטף (אין צורך במגש ליקוט טפטופים)
  • לא מקציף אפילו למעלה מ- 15PSI
  • בעל מסה טרמית קטנה – מתקרר במהירות
  • לא מאפשר מזיגה בטעות
  • עמיד מאוד

מה מקבלים?

ערכת ה- Picnic Tap 2 בנויה ממחבר נוזל שנראה רגיל מבחוץ. למעשה למחבר קדח רחב יותר (ניתן גם לקידוח ידני בזהירות רבה), המאפשר להחדיר לתוכו את לב המערכת: וסת זרימה סלילי פנימי, אותו מכנה היוצר "Compact Progressive Flow Reducer (CPFR)". קצהו השני של הסליל חבוי במתאם המתכת, ובסופו – ברז המזיגה.

CPFR

CPFR

סליל דמוי זנב חזרזיר זה הוא גדולתה של המערכת. הסליל עשוי מפלסטיק HDPE בתקן למזון ומשמש כווסת זרימה. הסליל מכריח את הבירה לזרום באופן ספירלי, מגדיל את שטח הפנים ויוצר את החיכוך הנדרש להאטת הזרימה. בפועל מקבלים את ההשפעה של כמה מטרים של צינור – בצורה קומפקטית להפליא ונסתרת מהעין. אם החלטתם שהזרימה אפילו איטית מדי עבורכם ניתן בקלות לשבור "שלבים" מהסליל ולקצר אותו. ובכך תפחת ההתנגדות ותעלה מהירות הזרימה במזיגה. אופציה זו דווקא נחשבה בעיני לחיסרון: מה אם אקצר את הסליל ואתחרט? לשמחתי מוצעת ערכת חלקים וחלפים הכוללת מספר סלילים נוספים, כמו גם את גומיות האו-רינג הפנימיות, ברז נוסף ומפתח ברגים קטן.

מתאם אלומיניום

אל מחבר הנוזל הקדוח (קיים בגרסאות בול לוק ופין לוק) מתברג מתאם עשוי אלומיניום. אלומיניום היא מתכת קלת משקל במיוחד ובעלת מסה טרמית נמוכה. מגע בברז בעת מזיגה מראה שרכיב זה מתקרר תוך 2-3 שניות, או אחרי מזיגה של כמה עשרות מ"ל. כך הכוס הראשונה אולי מקציפה מעט יותר, אבל זו תופעה מזערית. הבחירה באלומיניום הדאיגה אותי בתחילה והיוותה בעיני נקודת תורפה ברורה, בעיקר בנושא ניקוי הברז בחומרים אלימים כמו סודה קאוסטית, שעשויה לאכל אלומיניום. חשש זה מופג בעקבות העובדה שהנוזל (בירה או חומרי ניקוי וחיטוי) לא באים במגע עם המתכת (עובדים מה-CPFR ישירות אל הברז, מוגנים דרך גומיית או-רינג פנימית). כמו כן האלומיניום הוא hard anodized, בדומה לכלי מטבח, באופן המתאים לעבודה גם מזון ועם כימיקלים קשים.

ברז המזיגה

גם הברז עצמו הוא נקודה נהדרת בעיתי במוצר, הודות לשתי חוזקות עיקריות: נעילה ללא טפטופים והעובדה שלברז אין ידית. בכך הסיכוי שהברז יפתח בטעות קטן ביותר. הברז נפתח בסיבוב שצריך להיות די מכוון, ונתפס במעין "קליק" קטן. בכל תקופת הבדיקה לא היה מצב שבו יכול היה להיפתח בטעות. במזיגה של כוסות בזו אחר זו, או כוסות "גדולות" יכול להווצר אפילו ראש קצף קטן מדי. מבחינתי זו לא בעיה כי אני מוזג בשטח בכוסות קטנות (150-200 מ"ל) וכמות הקצף הולמת אותן. מה שניתן לעשות אם רוצים להשלים עוד קצת קצף זה לפתוח רק כדי חריץ בסיום המזיגה. זה "טריק" (או בעיה) שקיים בכל ברז בירה שאני מכיר. פתיחה עדינה של ברזי מזיגה מובילה בדרך כלל להתזה וליצירת קצף. נקודה זו כן הוכיחה את עצמה כבעייתית בקרב אנשים שלא מכירים את הציוד, שפתחו את הברז רק קצת וקיבלו כוס של קצף. כאמור, זו נקודת תורפה אוניברסלית שיכולה לקרות בכל ברז. במקרה הזה הדמיון החזותי לחוגה של ווליום ייתכן ומוביל אנשים לקונוטציה של שימוש דומה. כך הניסיון למזוג קצת או לאט מוביל לפתיחה עדינה של הברז.

ידית ברז המזיגה

ידית ברז המזיגה

תחזוקה וניקוי

הזרמה של מים, חומר ניקוי וחומר חיטוי קל לבצע בעזרת פקק הגזה ובקבוק. ניתן גם לשדרג עם מתאם T ודחיפה עם לחץ אוויר או פד"ח. בסך הכל מאוד נוח וקליל אם יש לכם פקק הגזה ובקבוק. ציוד שבהחלט כדאי להחזיק בבית אם אתם עובדים עם חביות מזיגה.

החיבור שלי לצורך שטיפה וחיטוי

דחיפת חומר ניקוי / חיטוי בעזרת פד"ח

אז מה דעתי בסופו של דבר?

בתכלס? סרטון שווה אלף מילים, פשוט הקליקו וצפו בהבדל:

במהלך המשחקים והבדיקות של הברז, החלטתי לפרק ולנקות את הברז הגדול ועמוס הנירוסטה שבניתי בעבר. יש בו המון חלקים פנימיים והברגות. לכן מדי פעם צריך לתת לו טיפול עומק ונקיון יסודי. בין כל ההברגות וההברגות ההפוכות שיש בו (שני מתאמי שאנק) נראה שהצלחתי לדפוק את אחת ההברגות שעכשיו דולפת. והאמת? אני לא מתכוון להזמין לו חלקי חילוף בקרוב. ה- PicnicTap 2.0 עולה עליו ברוב הפרמטרים, ובמחיר נמוך יותר. עם הזמן התנסיתי בשלל אופציות למזיגה ישירה מחבית. חלקן אפילו לא מתוארות כאן, כמו Pluto gun. זהו הברז המוצלח ביותר שהשתמשתי בו. הוא עונה בצורה נהדרת לפרסום ולחוזקות שהוא מתפאר בהן. קליל, קומפקטי, מאפשר מזיגה איכותית ונוחה ובלחץ מזיגה מלא, לא מאוד יקר בהשוואה למה שהוא חוסך, ואפילו מיוצר בעבודת יד על ידי אדם אחד עם תשוקה – ובעיני זו נקודה חשובה אף היא, שמוסיפה לי לחוויית השימוש.
הברז הזה נוח, כמובן, לא רק למזיגה בשטח. ניתן בהחלט להשתמש בו ישירות במקרר, למי שרק מתחילים את צעדיהם עם חביות, לשתיה מחביות באחסון שלא מחוברות עדיין לברזים הראשיים, או למבשלים שמחפשים פתרונות מזיגה "רגועים" יותר שלא כוללים העמדה של קגרטור או קיזר באמצע הסלון.

מה עוד?

לברז תוספות שונות, כמו מתאם לגראולר uKeg או חביות קטנות של בירות מסחריות כמו הייניקן. קיים מחבר CPFR בלבד (ללא ברז) לחביות סנקי (חביות "מסחריות", לא קורני) ובקרוב אמור להיות גם מתאם לשאנק רגיל, שיעזור להשתמש ב – PicnicTap גם במקום ברז מזיגה מסורתי. כך אפשר לוותר על רכישה של מגש טפטוף, צנרת ארוכה, ווסתי זרימה חיצוניים. זה מאפשר לבחון את האספקט של עבודה עם חביות בסף כניסה נמוך בהרבה מהמקובל. תוסף נוסף הניתן לרכישה הוא צינורית מילוי בקבוקים בשם Cheap & Cheer. צינורית זו עושה שימוש במנגנון הכמעט אנטי הקצפה של ה-CPFR כדי לסייע במילוי בקבוקים. באמתחתי אופציות אחרות למילוי בקבוקים, כמו ה- Beer gun, שעולות הרבה יותר ובעיני מאוד לא מוצלחות. ניתן לקוות שפתרון פשוט וזול כזה יוכל להתעלות עליהן.
כיום כבר קיימת גרסה משודרגת של הברז, עם שינוי של הצורה בה מסודרים האטמים הפנימיים. זאת כדי להתגבר על עיוות גומיה שעשוי לקרות אם מהדקים את הברגת הברז אל מחבר הנוזל בצורה אגרסיבית מדי.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

אני בהחלט סקרן כבר להתחיל לנסות את ערכת ה- FLOATit שקיבלתי, ולראות איך היא משתווה לפתרונות אחרים דומים בשוק (בהם אני כבר משתמש) ואם היא יכולה לשחזר את ההנאה הגדולה שנותן לי ברז ה- PicnicTap 2.0.

בשורה התחתונה

למעשה, כיוון שאני באמת מרוצה מהברז הזה מאוד, וממליץ גם לכם להצטייד באחד לפחות, אירגנתי לקוראי בירגיקס הנחה קטנה. לשמחתי הבקשה נענתה וניתן לרכוש את הברז בלינק הזה תוך שימוש בקוד קופון "BEERGEEKS" ולהינות מ-10% הנחה וערכת רכישה מורחבת, הכוללת תוספת של ברז פלסטיק, גומיית או-רינג ומפתח. בגלל שזו לא חבילת הרכישה הרגילה, אני חושב שכדאי לכתוב לטרונג באיביי או במייל שאתם רוכשים דרך הכתבה בבירגיקס כדי לוודא את קבלת הערכה המורחבת.
(דגש: אני לא מרוויח מזה שום דבר למעט הרגשה טובה).

מקווה שמצאתם את הסקירה הזו מעניינת ומועילה,
אשמח לענות על שאלות בשרשור המוצר בפורום בירגיקס או גם בטלגרם שלנו.

לחיים,
יוחאי.

שמרי Lallemand Farmhouse שמרי סייזון בטוחים

בשנים האחרונות עולם שמרי הבירה נמצא בתאוצה מתמדת. חברות שמרים קטנות וצעירות נפתחות ומביאות עימן רוח של חדשנות. הדבר לא פוסח, כמובן, גם על החברות הגדולות יותר. חידושים בהיצע השמרים הזמין למבשלים ביתיים ומבשלות מסחריות מגיעים אלינו במה שנדמה כמרווחים ההולכים וקטנים.
אחת השחקניות המובילות בחידושים אלו – יצרנית מובילה בתחום השמרים היבשים – היא חברת ללמנד. היצע השמרים של המבשלה התרענן בשנים האחרונות, והתרחב להכיל זנים נוספים. חלקם גם זמינים בישראל, כמו קוויק ווס מסחריים, שמרי פילי סאוור ליצירת בירות עם חומצה לקטית, וכעת – שמרי סייזון חדשים.

להמשיך לקרוא ←

הכנת סיידר תפוחים – המדריך הבסיסי הכנת סיידר מרכז תפוחים

מבשלי בירה רבים נוטים לפזול גם לכיוון משקאות אלכוהוליים נוספים שניתן לייצר בעזרת הציוד הקיים. באתר כבר תוכלו למצוא מדריכים ליצירת תמד, יין אורז או סאקה.
עדיין, ייתכן שהפופולארי שבמשקאות אלו אולי בגלל קלות ההכנה והמחיר הנמוך, הוא סיידר תפוחים, ובפרט – סיידר המבוסס על רכז תפוחים.

במדריך בסיסי זה אעבור על היסודות בהכנת סיידר כזה בבית, שהיא קלה וזריזה. מוזמנים מאוד להרחיב את היריעה ולשתף טיפים מהחוויות ומהניסיון שלכם בתגובות.

קבלת החלטות בהכנת סיידר ביתי מתרכיז תפוחים

התירוש

בגדול, סיידר מתפוחים טריים הוא פשוט מיץ תפוחים סחוט, שעובר תסיסה. במדריך זה לא נעסוק בתהליך המסורתי של סחיטת תפוחים, שיש הרבה מה ללמוד עליו, אלא נתמקד בהכנת תירוש על בסיס רכז.
העבודה היא מאוד פשוטה: במיכל תסיסה מחוטא, מוהלים במים רכז תפוחים של החברה המועדפת, עד להגעה לצפיפות התחלתית רצוי – ויש לנו תירוש מוכן להתססה.
יחד עם זאת, יש כמובן כמה גורמים שיש לקחת בחשבון:

סוג הרכז

  • ראשית, חשוב להבדיל בין שני מונחים שכתובים על המוצרים שתמצאו בסופר: "רכז" / "תרכיז" ו-"סירופ". "רכז" הוא מוצר העשוי מ-100% פרי, ללא כל תוספות. "סירופ" הוא מוצר שמכיל כמות פרי קטנה, אם בכלל, ובעיקר סוכרים מעובדים, חומרי טעם וריח ולעיתים חומרים משמרים.
  • להכנת סיידר חשוב לעבוד עם רכז 100% תפוחים, מפוסטר, ללא חומרים משמרים.
    • 100% פרי: אין לנו צורך בחומרי טעם וריח ובסוכרים מעובדים. אלו יכולים להוביל לטעמי לוואי בתסיסה.
    • מפוסטר: כדי שיהיה חף מזיהומים.
    • ללא חומר משמר: מטרתו של חומר משמר היא למנוע התפתחות של מיקרואורגניזמים. הוא יכול להרוג או לעשות חיים מאוד קשים לשמרים שלנו. הוא נועד למנוע מהם להתפתח, ואנחנו דווקא רוצים את זה.
  • רכזי תפוחים נמכרים בארץ בפחיות, כשהגודל המומלץ הוא הגדולות בנפח 1.2L. ישנן מספר יצרניות אשר נבדלות בפרופיל הטעם והצבע וכן ברמת הסוכר ההתחלתית. כדאי להתנסות כדי למצוא את הרכז המועדף עליכם. לדוגמה: הרכז של חברת B&D יהיה מקורמל יותר, כהה יותר ומתוק יותר מהרכז של חברות "פרי קטיף" או "טעמי הגליל", שיהיה בהיר יותר וחמצמץ יותר. אני, למשל, משתמש ב-B&D לסיידר חצי מתוק, וב-"פרי קטיף" / "טעמי הגליל" לסיידר יבש.
    • הערה: יש שאוהבים גם לשלב בתירוש שלהם גם תרכיזים נוספים. למשל, כפי שניתן למצוא מחברת B&D: מנגו,  אפרסק, אננס… גם כאן, שימו לב להבדיל בין "רכז" לבין "סירופ". תוספות פרי גם הן צריכות להיות מ-100% פרי, מפוסטר, ללא חומר משמר.

צפיפות התחלתית

כדאי לחשב מראש את הצפיפות ההתחלתית הצפויה, בהתאם לרכז שנבחר לעבודה. אפשר להיעזר במחשבון שלנו.
יחד עם זאת, היחס הכי קל ונפוץ הוא 2 פחיות 1.2L והשלמת מים ל-20 ל' סופי, כ-17.5L, כתלות בנפח מיכל התסיסה, ההד-ספייס וסוג השמרים הנבחר.

מזיני שמרים

תירוש תפוחים לא מכיל את כל המזינים הדרושים לשמרים להתרבות ועבודה איכותית. הדבר נכון אך קצת פחות קריטי אם מגישים שמרים יבשים מחבילה חדשה, היות והם מגיעים מצויידים בכל טוב מהמפעל, ואם עובדים עם צפיפות התחלתית נמוכה. זה קריטי בהרבה אם עושים שימוש חוזר בשמרים או למשל אם מתסיסים סיידר עם שמרי קוויק.
כדאי להוסיף לתסיסות מזין שמרים DAP, ככפית לבאץ' סטנדרטי של 20L. ניתן גם להשתמש במזיני שמרים  אחרים כמו Servomyces או פשוט להרתיח כפית של שמרי אפיה. בעבודה חוזרת עם שמרים, לא שמרים יבשים חדשים מהאריזה, כדאי גם לדאוג למספיק חמצן בתירוש.

מזהמים במים

הרכז שאנחנו משתמשים בו מגיע מפוסטר, ולכן למעט חיטוי חיצוני של הפחית והפותחן, לא צריך לדאוג יותר מדי ממנו. מה שכן עשוי להוות בעיה, הוא מקור המים. היום אני מכין את הסיידר עם מים ממערכת אוסמוזה הפוכה (מדריך בניה), אשר מונעת ממיקרואורגניזמים לעבור. המערכת שלי סגורה תמיד, ואני מקפיד על חיטוי איכותי של מיכל התסיסה, ברז מערכת האוסמוזה וכל הציוד, ולא חווה זיהומים. בעבר כשהייתי משתמש במי ברז, הייתי מקפיד להרתיח ולקרר אותם, בעזרת ציוד המבשלה. יש מבשלים שטוענים בזכות מים מינרליים, שגם הם טובים  לעבודה ולא מובילים לזיהומים. אישית לא ניסיתי והייתי גם חושש. בעלי נסיון בעבודה עם מים מינרלים מוזמנים להרחיב בתגובות.

השמרים

סיידר ניתן להתסיס עם כל סוג שמרים, בהתאם לצורת העבודה הנכונה איתם. סיידר מסורתי מתפוחים טריים היה מותסס באופן היסטורי עם השמרים שנמצאים באופן טבעי על הקליפה. סיידרים מודרניים רבים מותססים עם שמרים המגיעים מתחום התססת תירוש מפירות, כמו שמרי יין או שמפניה, אבל ניתן גם בהחלט לעבוד עם שמרי בירה.
בעבר הייתי מתסיס עם שמרי בירה אנגליים הנותנים אופי פירותי עדין המחמיא לסיידר, כמו שמרי S-04 של פרמנטיס. לאחר מכן, כשהתחלתי להעדיף סיידר יבש וייני יותר, עברתי להתססה עם שמרי SafCider, גם הם של פרמנטיס. שמרים אלו אינם שמרי בירה (saccharomyces cerevisiae) אלא שמרי יין/סיידר (saccharomyces bayanus). היום אני מתסיס עם תערובת של שמרי קוויק שמשמשת אותי רק לסיידרים ונותנת תוצאה שאני מרוצה ממנה. הלאה? מי יודע. יש כמה רעיונות בקנה ואני מקווה שאגיע ליישם אותם ולכתוב עליהם.
בשורה התחתונה – בחירת השמרים היא מקום נוסף שניתן להיות בו יצירתיים. מכינים סיידר מתובל לחורף וחושבים שארומות ציפורן ובננה יכולות להתאים? נסו להשתמש בשמרים לבירות חיטה בוואריות או בשמרים לבירות סייזון. רוצים לשמור על טעם תפוח נקי מאוד? אולי התססת לאגר תתאים כאן. לא יצא טעים? אל תאשימו אותי, אני לא ניסיתי, רק זורק רעיונות…

חשוב לזכור שהסוכרים בתירוש תפוחים, בניגוד לתירוש שעורה, הם סוכרים פשוטים, ששמרים יודעים לנצל עד תום. זה אומר שסיידר שיסיים תסיסה יסיים אותה יבש לגמרי, ויקרא 1.000 או פחות בהידרומטר.

ביקבוק או חיבות

החלק הזה והחלק הבא הם המקומות שבהם העניין נהיה מעט יותר מורכב. נפתור קודם את את החלקים הפשוטים: אם אתם עובדים עם חביות מזיגה ואם אתם אוהבים סיידר יבש: החיים שלכם קלים. ארזו את הסיידר בחבית, הגיזו, ומזגו בהנאה.
אם אתם עובדים עם חביות ואוהבים סיידר חצי מתוק, גם כאן החיים יחסית קלים: תוכלו להעביר את הסיידר לחבית באמצע התסיסה, כשהגיע לצפיפות הסוכר המועדפת עליכם. משלב זה והלאה יש לשמור על החבית בקירור מירבי. בקצב צריכה סביר, הסיידר יישאר חצי מתוק עד שתסיימו את החבית. גם בקור השמרים יכולים להמשיך לעבוד מעט, ולכן הגראביטי ימשיך לרדת אם אתם שותים מאוד לאט. זו שיטה מאוד לא מדוייקת ולא תמיד מיטיבה עם המוצר כפי שאפרט בהמשך, אבל היא קלה ונוחה למתחילים.

מפה והלאה העניין נהיה מעט יותר מסובך, אם אתם מתכוונים לבקבק.
גם כאן – חובבי סיידר יבש נהנים מפתרון קל. הביקבוק למעשה הוא כמו ביקבוק רגיל  של בירה. הוסיפו סוכר ביחס המתאים לרמת ההגזה הרצויה ובקבקו כרגיל.
חובבי סיידר חצי מתוק ומתוק עומדים בשלב זה מול צומת דרכים: האם לעצור את התסיסה באמצע, בהגעה לרמת המתיקות הרצויה, או לתת לסיידר להתייבש לגמרי ואז להמתיק.

עצירת תסיסה

עצירת התסיסה מתבצעת על ידי הרג של השמרים. זה יכול להתבצע בשתי דרכים עיקריות: פיזית, על ידי חום, או כימית, על ידי שימוש בחומר משמר כדוגמת פוטסיום (אשלגן) מטהביסולפיט.
עצירת תסיסה באמצע היא צעד שאני פחות ממליץ עליו. כידוע – תסיסה היא לא רק פירוק הסוכרים. לאחר סיום פירוק הסוכרים יש לשמרים עוד עבודה בלנקות טעמי לוואי ולעזור למשקה להתייצב ולהתבגר. עצירה באמצע תמנע את זה. למשל, שמרי SafCider מייצרים במהלך התסיסה ארומות גופריתיות עם ריח של ביצה, אשר נעלמים עד סיום התסיסה וההתבגרות. אני ממליץ על סיום תסיסה מלא, ולאחר מן המתקה בדיעבד.

יחד עם זאת, מי שבוחרים בכל זאת לעצור את התסיסה, צרכים לקחת בחשבון את עניין ההגזה בבקבוק. רוב המבשלים שאני מכיר שנוקטים בשיטה הזו מבקבקים את הסיידר כשהוא מגיע לרמת הסוכר הרצויה או מעט מעליה, נותנים לתסיסה להמשיך בבקבוק לצורך הגזה, ואז מפסטרים את הבקבוקים על ידי טבילה במים חמים.
כדי לוודא הגעה להגזה ניתן לבקבק בקבוק ביקורת מפלסטיק, כמו בקבוקי ה-PET המשמשים למכירת בירה מהברז בחנויות, או סתם בקבוק סודה. כשהבקבוק מתקשח – אפשר לדעת שיש הגזה, אבל קשה לדעת עד כמה.

בשלב זה יש לגשת לפיסטור עצמו, לפני שהבקבוקים מגיעים להגזת יתר.
את הבקבוקים יש לטבול עד גובה הצוואר, כולל, במיכל מים חמים בטמפ' של 70-80 מ"צ.  ניתן להשתמש בסיר הבישול שלכם (נוח במיוחד לעובדים עם מערכות חשמליות) או אמבט עם סירקולטור סו-ויד, ולחמם בהתאמה. מומלץ להניח את הבקבוקים על גבי הגבהה מתחתית הסיר, כיוון שזו תהיה חמה יותר במידה וחומם על כיריים.
זכרו כי פיסטור הוא פונקציה משולבת של טמפ' וזמן. ככל שהטמפ' עולה – הזמן הדרוש מתקצר, אבל גם חל יותר בישול של הסיידר. לפיכך בתנאים ביתיים כדאי לעבוד על טמפ' יותר נמוכה ולמשך יותר זמן.
מספרים טובים הם להגיע עם הסיידר עצמו ל-65 מ"צ ולהחזיק אותו כך למשך 15-30 דקות. שימו לב לגרף מטה, שהוא למים, לא לסיידר.
הזמן  נספר מהגעה של מרכז הנוזל לטמפ' היעד. טריק נחמד כדי לדעת את זה הוא למקם בקבוק נוסף, פתוח, מלא במים, עם רגש טמפ' בתוכו.
לאחר מכן יש להוציא את הבקבוקים החמים בזהירות ולתת להם להתקרר לטמפ' החדר לאט.

דוגמה: גרף פיסטור מים

חשוב לשים לב שהבקבוקים יהיו בטמפ' החדר לפני הטבילה במים החמים. בקבוקים קרים עשויים להיסדק ולהתפוצץ.
חשוב לשים לב שהבקבוקים לא מוגזים יתר על המידה לפני הפיסטור. עודף גז והתרחבות הנוזל והגז בחום עשויים להוביל אף הם לפיצוץ.
לכן חשוב, בעיני, לעשות את כל התהליך עם מכסה או מכסה רשת על הסיר, כדי להגן מפני שברי זכוכית מעופפים.

אני מעולם לא פיסטרתי בבקבוקים בשיטה הזו כי בעיני היא מפחידה וכי אני מכין סיידר יבש בד"כ ועובד עם חביות, אבל מבשלים רבים עושים זאת בהצלחה, ואשמח אם בעלי ניסיון יוכלו להרחיב על כך בתגובות לפוסט.

המתקה

"המתקה בדיעבד" ("Back sweetening") היא השיטה הנכונה יותר ליצירה של סיידר חצי מתוק ומתוק. בשיטה זו נותנים לתסיסה להסתיים, לסיידר להתייבש, להתייצב ולהתבגר, ואז מוסיפים גורם ממתיק בהתאם להעדפה. בהתאם לממתיק ולשיטת האריזה, הדבר ישפיע גם על שיקולי ההגזה, כאשר חלק מהסוכרים הם תסיסים ויכולים לשמש להגזה ואז לעצירתה ע"י פיסטור, וחלק מהסוכרים אינם תסיסים, וניתן להשתמש בהם לצורך הטעם המתוק ולהגיז עם דקסטרוז, שהוא כן תסיס.

סוכרים תסיסים

  • רכז תפוחים
  • דבש
  • סוכר לבן
  • סוכר חום
  • מולסה
  • סילאן

סוכרים לא תסיסים

  • אריתריטול
  • סטיביה (דיון כאן)
  • פרוקטוז (בהתאם לזן השמרים, לא כולם יודעים להתסיס פרוקטוז)
  • סוכרלוז
  • לקטוז

תוספות וסיומות

את הסיידר הבסיסי אפשר לקחת לכיוונים רבים ומגוונים, בדמות של תוספות פרי, תבלינים, יישון בעץ, דרייהופ ועוד. אני, למשל, אוהב להכין גרסה של סיידר תפוח-דובדבן ע"י הוספה של מיץ 100% דובדבן חמוץ, או סיידר חורפי עם ג'ינג'ר.
אפשר למצוא מידע על תוספות תבלינים כאן, על פירות כאן ועל שימוש בשבבי אלון כאן.

הרכבת מערכת אוסמוזה הכרת החלקים ועקרונות העבודה

מים הם המרכיב העיקרי בבירה, מבחינת כמות.
לכן, יש חשיבות למים איתם אנו מבשלים, או יותר נכון – להרכב ויחסי המינרלים בהם, המשפיע על תפיסת הטעם והגוף של הבירה.
תיקון הרכב המלחים, שנקרא גם "פרופיל מים" במים קיימים, או בניה של פרופיל המים מאפס, הוא ניואנס שלרוב לא נדרש בהתחלה, אך מבשלים מתקדמים מגיעים אליו.
במאמר זה נדון בבניית מערכת סינון מים מסוג אוסמוזה הפוכה, לצורך קבלת מים נטולי מינרלים המאפשרים הוספה עצמאית שלהם בהתאם למתכון.

להמשיך לקרוא ←

שמרי Philly Sour מסקנות ניסוי והמלצות עבודה

במאמר זה נדווח על ניתוח ביצועים וצורת עבודה מומלצת עם שמרי "Philly Sour" של חברת ללמנד.
המאמר המקורי וכל הניסויים והגרפים הם פרי עבודתו של בריאן הייט: מיקרוביולוג ומבשל בירה מזה 20 שנה, ובעל הבלוג suigenerisbrewing.com.
בריאן נתן לי את ברכתו לתרגם את המאמר ולהנגיש אותו לקהילת המבשלים הישראלית.
אני מקווה שתמצאו את המידע המובא כאן יעיל בשימוש שלכם בשמר המעניין הזה.
יוחאי.
—-
בדצמבר פרסמתי ניתוח מעמיק על הנסיון לרשום כפטנט את השמר פילי סאוור. בניגוד לטענות הפטנט – פילי סאוור הוא זן של Lachancea thermotolerans ולכן לא ניתן לרשום אותו כפטנט.
יחד עם זאת, השמר כרגע תחת רשיון ומיוצר על ידי חברת ללמנד, ונמכר הן למבשלות מקצועיות והן למבשלים ביתיים.
בקנה אחד עם כך שהפטנט הוא שטויות (וכנראה גם מטעה) השמר עצמו שווה חקירה וגילוי.
לאלו שלא מכירים, מדובר בזן של שמר (Lachancea thermotolerans) שמפיק חומצה לקטית וגם אלכוהול. זה מאפשר למבשל ליצור בירה עם אופי חמוץ דמוי kettle-sour אך מבלי הטרחה של שימוש בבקטריות, תסיסה משולבת או גישות אלטרנטיביות אחרות.
דיון רב התעורר גם סביב סוגיית השימוש בשמר, ובייחוד יכולתו לתפקד בשימוש חוזר. אנשים רבים ציינו כי שימוש חוזר בשמר מוביל, פעמים רבות, לייצור חומצה לוקה בחסר.
ללמנד, אולי באופן לא מפתיע, ממליצים להשתמש בשמרים חדשים בכל פעם. (הערת המתרגם: בוובינר שנערך בחסות חברת Moses Beer, יבואנית שמרי ללמנד לישראל, שאלתי את הנציגה על שימוש חוזר והיא אמרה שהם כן מעודדים זאת ואין בעיה. אך באמת אין המלצה רשמית שלהם שהזדמן לי לראות).
דו"ח זה הוא סיכום של שלושה חודשי ניסויים ובחינה לפרטים של פרופיל התסיסה, שימוש חוזר ופרמטרים נוספים של שמר זה.

אמ;לק

• מומלץ להשתמש בהמוציטומטר על מנת לספור שמרים לפני שימוש חוזר. יש להגיש תמיד מיליון שמרים למ"ל תירוש. אין לשנות את ספירת התאים בהתאם לצפיפות ההתחלתית של התירוש. פעולות אלה יבטיחו אחידות בהחמצה של התירוש בשימוש חוזר בשמרים.
• חמצנו היטב.
• ‏בצעו מאש שיבטיח פרופיל סוכרים תסיס מאוד או לחלופין הוסיפו גלוקוז על מנת להגביר את ייצור החומצה.

שלושה חודשי עבודה… ואלו המסקנות.

רקע קצר על Philly Sour

לפני שנצלול לפרטים הקטנים, אני חושב שכדאי לדון רגע על מהו בדיוק השמר הזה.
Lachancea הוא סוג (קבוצה של מינים) של שמרים שקרובים גנטית לסוג השמרים Saccharomyces בו נמצאים גם שמרי הבירה הרגילים, אך נבדל ממנו במספר מאפייני מפתח. הראשי שבהם הוא שרוב השמרים בסוג זה מייצרים חומצה לקטית בנוסף לייצור אתנול (אלכוהול) בשלב התסיסה.
משמעות הדבר היא שלשמרים אלו הפוטנציאל לשמש כאורגניזם יחיד להפקת בירות חמוצות.
יחד עם זאת, ישנם מספר גורמים המגבילים את השימושיות של השמרים מסוג זה בתעשיית הבירה. רובם מצויים באופן טבעי בסביבות גיאוגרפיות קרות, מה שאומר שהם לא פעילים בטמפרטורות תסיסה של אייל. הנקודה המרכזית בה Lachancea thermotolerans יוצא דופן היא – כפי שהשם מרמז – העמידות שלו לחום, כשרוב הקווים משגשגים בטמפרטורות של 28°C-30°C. בניגוד לנטען בפניה לפטנט – זהו המין אליו משתייך השמר Philly Sour.

מאפייני הבדיקות שנעשו

על מנת לשמור על התוצאות אחידות ככל הניתן, כל הבדיקות (אלא אם כן צויין אחרת) בוצעו על תירוש ללא כשות שהופק מרכז לתת אבקתי, בצפיפות התחלתית של 1.045. כל התסיסות בוצעו בנפח של 50 מ"ל.
כל התירוש עבר עיקור בכלי התסיסה בסיר לחץ למשך 15 דקות (וכן, זה באמת מעקר את התירוש).
אלא אם מצויין אחרת, מליון תאים חיוניים הוגשו למ"ל אחד של תירוש (כלומר, 50 מליון תאים לכל תסיסת מבחן).
צפיפות התאים נמדדה בהמוציטומטר בצביעת טריפן-בלו כדי לוודא שרק תאים חיים נספרו. שימו לב שאם אתם מבצעים ספירת שמרים, שימוש בהמוציטומטר הוא קריטי. שמרי Lachancea הם קטנים מאשר שמרי בירה קלאסיים וגדלים לצפיפות גבוהה יותר בתירוש. זה אומר שמשקע שמרים או שימוש במחשבון סטארטר קלאסי יובילו להגשת-יתר. כפי שתיווכחו בקרוב, זו אכן בעיה עם השמר המדובר.
Philly Sour הוא שמר שתוסס לאט. על פי הנחיות היצרן השלמת תסיסה לוקחת 10 ימים, לכן כל הניסויים בוצעו על פני 10 ימי תסיסה.

מאפייני תסיסה כלליים

Philly Sour מציג כמה דינמיקות תסיסה מעניינות.
החמצה מלאה מתרחשת בתוך 5 ימים, אך תסיסת התירוש במלואה לוקחת 8 עד 10 ימים (איור 1). אני חושד שהדבר נעוץ בשינוי מסלול מטאבולי, כשהסוכרים הפשוטים מנוצלים בתחילה להפקת חומצה. ייתכן שלאחר מכן השמר עובר לשלב מטאבולי שמאפשר ניצול של סוכרים מורכבים והתססה שלהם לאלכוהול, אך זו הערכה בלבד.

איור 1: חומציות וצפיפות סוכר בזמן תסיסה של Philly Sour.

Phylli Sour מראה תלות גבוהה בין ה-pH של הבירה הסופית לבין כמות השמרים המוגשת (איור 2). אפילו חריגות מזעריות מהכמות ה"אידיאלית" של מליון תאים למ"ל תירוש הובילו להבדלים דרמטיים ב-pH הסופי של הבירה.
באופן תמוהה, ה-pH הסופי לא היה תלוי בצפיפות הסוכר ההתחלתית, כשהגשה של מליון תאים למ"ל הובילה באופן קבוע לאותו pH על פני טווח של צפיפויות התחלתיות (איור 3).

איור 2: pH סופי של הבירה מול צפיפות שמרים התחלתית (במיליון שמרים למ"ל

איור 3: pH סופי של בירות על פני צפיפויות סוכר התחלתיות שונות, בהגשת שמרים של מליון תאים למ"ל, ללא התאמות בין ספירת התאים לצפיפות ההתחלתית.

הפן הבסיסי האחרון שבחנתי בהתנהגות שמרים אלה הוא התלות בחמצן, בהתחשב בדיווחים על כך שהשמר זקוק ליותר חמצן מאשר שמרי בירה קלאסיים.
אין ברשותי מערכת להזרקת חמצן, לכן הבדיקה בוצעה על פני רמות שונות של שקשוק התירוש לפני הגשת השמרים. ההשוואה נעשתה מול ביקורת של שמרי US-05.
בהתאמה לדיווחים נוספים, רמות חמצן גבוהות לפני תחילת התסיסה היו דרושות להחמצה מלאה (איור 4) והשלמת תסיסה (לא מוצג).

איור 4: השפעת רמת החמצן על ה-pH הסופי של בירה שהותססה עם Philly Sour מול US-05.
None: ללא שקשוק. Low: שקשוק למשך 5 שניות. Med: שקשוק למשך 30 שניות. High: שקשוק למשך דקה.

שימוש חוזר והגברת ייצור חומצה

בנוסף לעבודת האיפיון הכללית המתוארת מעלה, נגעתי גם במספר סוגיות שהוזכרו על ידי אחרים בעת שימוש בשמרים אלה.
הנושא הראשון היה לבדוק האם ניתן לבצע בהם שימוש חוזר. מבשלים רבים דיווחו כי שימוש חוזר אינו מגיע לאותה רמת חומציות כמו השימוש הראשון בשמרים. אני חושד שייצור החומצה הנמוך נבע מהגשת-יתר (איור 2), ואכן נדמה שזו הבעיה.
כשהוגשו מיליון שמרים למ"ל תירוש, התקבל pH סופי אחיד עד דור שימוש עשירי (איור 5).
בהתחשב בהיעדר השינוי ב-pH או בצפיפות הסוכר בבאצ'ים האלו, אני מעריך כי ניתן לבצע שימוש חוזר בלתי מוגבל בשמרים.

איור 5: pH סופי אחיד הן ב- Philly Sour והן ב-US-05 כשיחס ההגשה נשמר במיליון תאים למ"ל.

בהתחשב ב-pH הנמוך של הבירה הסופית, ובעובדה שהשמר בויית רק לאחרונה, סברתי כי שרידות התאים תהיה נמוכה מרגע שהסתיימה התסיסה.
על מנת לבחון זאת, ביצעתי צביעת טריפן-בלו על משקעי שמרים החל מ-10 ימים לאחר הגשתם לתירוש (איור 6).
בהשוואה לשמרי אייל קלאסיים, Philly Sour מתים בקצב מהיר בהרבה (1% ליום בשמרי Philly Sour לעומת 0.1% ליום בשמרי US-05). ייתכן שיש לקחת זאת בחשבון באחסון תרביות שמרים לשימוש עתידי או כאשר משתמשים מחדש בתרבית מבוגרת.

איור 6: שמרי Philly Sour מתים מהר יותר מרגע שהושלמה התסיסה.

הניסוי האחרון שביצעתי היה לבחון את השפעת הוספת גלוקוז על הגברת ייצור החומצה.
המלצות היצרן הן או לבצע מאש בטמפרטורה נמוכה או להוסיף גלוקוז (דקסטרוז, סוכר תירס) במינון של עד 5 גרם ל-100 מ"ל (5% משקל לנפח) לצורך הגברת ייצור החומצה.
ביצעתי בדיקות של עד 5% הוספת גלוקוז (איור 7), תוך הגשת-חסר מכוונת של השמרים, במינון של 0.25 מיליון תאים למ"ל על מנת למקסם חשיפת הבדלים. בהתאם להמלצות היצרן, הוספת גלוקוז העלתה את הפקת החומצה.

איור 7: השפעת הוספת גלוקוז על ה-pH הסופי של הבירה, 10 ימים לאחר הגשת שמרים.

מסקנות וניסויים עתידיים

לשמרי Philly Sour מספר מאפיינים שהופכים אותם לשימושיים עבור אלו המעוניינים לייצר בירות חמוצות במהירות ובקלות. יש להם גם מספר גורמים מגבילים, אותם יש לקחת בחשבון כשעושים שימוש או שימוש חוזר. יחד עם אמירה זו, המוציטומטר ומיקרוסקופ בסיסי הם כל הציוד הדרוש כדי לבצע שימוש חוזר בלתי מוגבל בשמרים. אני צופה שנראה את השמר הזה תופס מקום נרחב במבשלות רבות. עם ההמוציטומטר מגיעה גם היכולת לשלוח את בקשת הפטנט לעזאזל.
חפשו בבלוג שלי בשבוע הבא עבודה דומה על שמר דומה (ואף מגניב יותר). לאחר מכן תגיע השוואת ראש בראש (בראש?) של Philly Sour מול השמר המסתורי של שבוע הבא, ואולי גם שמר מסתורי שלישי.

עד אז, המשיכו לבשל (וברצינות, לעזאזל עם הפטנט הזה).

—-
עד כאן המאמר המקורי של בריאן.
אם לכם כבר יש נסיון שימוש בשמרים האלה, אשמח אם תוכלו להוסיף את המסקנות שלכם וחוויות השימוש שלכם בתגובות לכתבה זו ויחד נייצר מאגר תובנות.
האם תרצו שאהיה איתו בקשר לגבי תרגום מאמרי ההמשך?
יוחאי.

מגזז בירה אוטומטי DIY QuickCarb הגזת חבית בירה תוך שעה

פעמים רבות, כמבשלי בירה ביתיים וגם סתם כבני אדם – אין לנו רצון לחכות, ואנחנו רוצים שהדברים יקרו ממש עכשיו. לפעמים זה גם באמת עניין של צורך או אילוץ. כך או כך – כל מבשל בירה ביתית שעובד עם חביות נתקל בצורך להגיז חבית באופן מיידי.
במדריך זה נלמד על מכשיר שניתן לבנות לבד ומבצע את הגזת החבית בתוך כשעה.
להמשיך לקרוא ←

בירה חמוצה – תסיסה אלטרנטיבית מבוא ליצירת בירות בתסיסה אלטרנטיבית

בתקופה האחרונה עולה ההתעניינות בקרב מבשלי בירה ישראליים בנושא הקרוב לליבי ולכבד שלי: בירות "חמוצות".
עקב הביקוש הגדול והעניין הגובר, החלטתי לכתוב מדריך "בירות חמוצות 101", או מדריך המחמיץ בגלקסיה (אההה! אהבת ניצן? אהבת?) שיהווה נקודת פתיחה והבנה לעולם הבישול של הבירות החמוצות, או בשם הנכון שלהן: בירות בתסיסה אלטרנטיבית (mixed-fermentation beers).

להמשיך לקרוא ←

מדריך הכנת תמד יין דבש המדריך המלא והמקיף

תמד, יין דבש, הוא משקה אלכוהולי שמלווה את האדם מזה אלפי שנים.
מדריך זה הוא המדריך המקיף בעברית על הכנת תמד בבית – כל מה שרציתם לדעת ואפילו יותר.

להמשיך לקרוא ←

פרופיל מים בבישול בירה השפעת הרכב המינרלים

הרוב המוחלט של הבירה שלנו היא מים.
למים שונים איכויות שונות, טעם שונה והרגשה שונה בפה. יחד עם זאת, משום מה, זה אחד הנושאים שפחות מתייחסים אליהם בבישול בירה, בטענה ש-"אם המים טעימים לך – זה מספיק טוב". זה לא.
זה מספיק טוב לתוצר טוב וסביר, זה לא מספיק טוב לתוצר ברמה הגבוהה ביותר, והשאיפה היא תמיד להשתפר ולהתקדם.
להמשיך לקרוא ←