ללקט. לשטוף. לאחסן. לקרצף. לשטוף (שוב). לחטא. למלא. לחלק לחברים. וחוזר חלילה.
ככה נראתה שגרת הביקבוק שלי במשך למעלה משנתיים כמבשל בירה ביתי. ואמנם גם היום אני מבקבק בירה, אך רק כשיש לכך סיבה טובה.
בעוד שביקבוק בירה הוא כנראה הפתרון הקל ביותר, הנגיש ביותר והזול ביותר, ולמעשה מהווה את אופציית ברירת המחדל עבור כל מבשל ביתי מתחיל, הוא ממש לא אופציית האריזה היחידה לתענוג הנוזלי שרקחתם במטבח.
אם אתם מעוניינים להוסיף נופך חדש ומרתק לתחביב הבישול הביתי, אם ההתעסקות הטכנית בציוד היא בשבילכם, ואם תמיד חלמתם למזוג את בירת החיטה שלכם מהברז, ולהתרווח איתה על הכורסה בסלון- אז חיבות בירה הוא הצעד הבא.

המעבר לחבית ומערכת מזיגה לא מתאים לכל מבשל ביתי, ומהווה התחייבות כספית ולוגיסטית. בנוסף להוצאה כספית ראשונית גדולה על ציוד (1700-2000 ש"ח לרכישת ציוד בארץ), נדרשים מקרר, מקום, ומעת לעת מילוי מיכל פד"ח.
אך האם זה שווה את זה? לגמרי.

בכתבה זו נעסוק במבוא לחיבות בירה ביתית בחביות "קורני", נסקור את פרטי הציוד השונים ואת שלבי העבודה הבסיסיים, ונפנה לשאלות נפוצות.

סוגי החביות

אף על פי שקיימות חביות מסוגים שונים, החבית הפופולארית ביותר בקרב מבשלים ביתיים היא חבית ה"קורני" (קיצור של "קורניליוס"). מדובר בחביות ששימשו בעבר בתעשיית המשקאות הקלים המוגזים ונפלטו לשוק מוצרי היד השניה ולמסחר באינטרנט.
מבחינה טכנית, חביות הקורני מחולקות לשני סוגים עיקריים על פי טיב המחברים שלהם, המשמשים לחיבור צינור כניסת הגז ויציאת הנוזל: פינ-לוק או בול-לוק. מעבר לכך נתונים טכניים כגון גובה, קוטר וכדומה משתנים בין דגמי "קוקה- קולה" ו"פפסי" ודגמי ארה"ב או אירופה.
בעוד שבחירה בכל אחד מהדגמים היא טובה ולגיטימית, ממומלץ לוודא בדיוק איזה דגם רוכשים, כדי לוודא שרכישת חביות עתידיות יהיו מאותו הדגם, לצורך נוחות שימוש אחיד במוצר.
סוגי המחברים

ראש החבית מצוייד בשני מחברים המסומנים ב"IN" ו-"OUT", וכן במכסה אובאלי המאפשר לנו גישה נוחה לפנים החבית, לצרכי ניקוי, חיטוי ומילוי.
מחבר ה-"IN" יוביל בדרך כלל לצינורית קצרה, ודרכו ידחס לחבית הפד"ח, ומחבר ה-"OUT" יוביל לצינורית יניקה ארוכה המסתיימת בתחתית החבית. אופן הפעולה של משיכת הנוזל מהחבית דומה למדי לשל פחית אירוסול- לחץ פד"ח עליון על הנוזל דוחף אותו לעלות דרך צינורית היניקה אל הברז, ברגע פתיחתו.
אף על פי ששני המחברים נראים במבט ראשון זהים- הם אינם. זאת על מנת שלא לאפשר חיבורים לא נכונים. בדגם הפינלוק קל להבחין בכך על ידי הפרדת המחברים למחבר שני פינים ומחבר שלושה פינים. ההבחנה הוויזואלית פחות ברורה במחברי בולוק. (*טיפ לזכירת החיבורים: Gray= G= Gas, Black= B= Beer. איזי אז פאי).

מה בנוסף?

בנוסף לחבית עצמה, שני פריטי חובה להצטייד בהם הם מיכל פד"ח (CO2) ווסת לחץ. הוסת יראה לכם על גבי שני שעונים נפרדים את הלחץ הקיים במיכל, ואת הלחץ אותו אתם מעבירים החוצה, ושאותו ניתן לכוונן.
דגם גרפי יפה של החבית וחלקיה ניתן לראות פה

תהליך העבודה

פירוק וניקוי

פירוק מוחלט של החבית למרכיביה הקטנים, ניקויים והחלפת גומיות הינו שלב חובה בעת השמשת חבית "חדשה".
כמו כן, מומלץ לחזור על התהליך כאקט של תחזוקה שוטפת פעם בכ-3-4 חודשים.
פירוט טכני של השלבים הנכונים לפירוק והרכבה והכירות עם החלקים השונים- ניתן למצוא בכתבת ההמשך.

חיטוי

בחבית הנקיה משאריות קוקה קולה או פפסי (או פאנטה או ספרייט או מה לא…) מלאו מספר ליטרים של תמיסת חיטוי מחומר החיטוי החביב עליכם, נערו היטב על מנת לוודא שכל החלל הפנימי מחוטא. שיטה טובה תהיה להניח את החבית על מגבת או שטיחון ולגלגל אותה אט אט עד שאנו משלימים סיבוב מלא (360) פעם או פעמיים, ובכך לוודא שכל דפנות החבית באו במגע עם חומר החיטוי, ואף להעמיד אותה על ראשה למספר דקות לחיטוי חלקם הפנימי של ראש החבית והמחברים.

את תמיסת החיטוי נוציא לא על ידי פתיחת המכסה ושפיכתה אלא על ידי מזיגתה דרך מערכת המזיגה- כאילו הייתה בירה. בכך אנו לא רק משיגים חיטוי של הצנרת והברז שלנו, אלא גם מוודאים חיטוי של חלקו הפנימי של צינור היניקה. (*טיפ- בעת מזיגת תמיסת החיטוי- פתחו וסגרו את הברז מספר פעמים באופן זריז. פעולה זו עשויה לסייע בשחרור לכלוכים שאולי נתקעו בצנרת).
לאחר מזיגת כל תמיסת החיטוי שלנו- נשארנו לא רק עם חבית ומערכת מזיגה מחוטאות, אלא עם בונוס קטן בדמות חבית מלאה פד"ח- עדיף בהרבה להעביר בירה לחבית מלאה פד"ח מאשר להעביר את הבירה היקרה שלנו למיכל מלא אוויר רגיל עמוס חמצן.
לעולם אל תשתמשו בכימיקלים לא מוכרים לניקוי החבית! חומרי ניקוי רבים עלולים לפגוע בנירוסטה הדקה ממנה עשויה החבית, ואף לפעור בה חורים של ממש אם נשארו בה לאורך זמן. אנחנו ממליצים על PBW (או ח"ן למבשלן) לשלל צרכי המבשלה.

מילוי

כעת משחיטאנו את החבית, נעביר פנימה את הבירה ממש כמו שהיינו מעבירים אל מיכל ביקבוק (ללא תמיסת הסוכר, במידה ואתם מגיזים בכוח, אך על כך בהמשך)- לאחר חיטוי צינור ההעברה שלנו וחיטוי חיצוני של הברז על מיכל התסיסה, או חיטוי יסודי של הסיפון האוטומטי למשתמשים באחד.
מומלץ לכסות את פתח החבית האובאלי בפיסת נייר אלומיניום מחוטאת, כדי לצמצם חשיפה של הבירה לאוויר הפתוח.
הקפידו לוודא כי הצינור נוגע בתחתית החבית וכי אין זרימה של בירה באוויר ("נפילה חופשית") והשפרצות, על מנת לצמצם למינימום את הסיכון לחמצון הבירה.

איטום

לאחר שסיימנו להעביר את הבירה לחבית, נסגור את החבית בעזרת המכסה לאחר שזה עבר חיטוי נוסף, ונחבר את צינור הגז. נכוון את וסת הגז לכ-10 PSI ונעביר גז לחבית. לאחר מספר שניות של זרימת גז נשחרר לחץ מהחבית דרך פורק הלחץ המובנה במכסה, או ע"י ניתוק מחבר הגז ולחיצה על כפתור המחבר המתכתי.
נחזור על פעולה זו מספר פעמים (ה-OCD שלי קורא ל-10 חזרות).
פעולה זו עוזרת לנו לוודא החלפה כמעט מושלמת של האוויר שנותר בחבית מעל לבירה, בפד"ח, ובכך תסייע לנו בהפחתת התמוססות של חמצן לתוך הבירה.

לאחר החלפת האוויר, נבדוק שאין דליפות. זכרו שאפילו בריחת גז קטנטונת עלולה לסיים את מיכל הפד"ח שלכם בתוך כיום, וגם להשאיר אתכם עם בירה שטוחה וללא הגזה.
על מנת לבדוק את המערכת כנגד דליפות נעלה את הלחץ לכ-20 PSI. דבר זה יעזור לנו להבטיח נעילה טובה של המכסה במקומו. במידה ואכן ישנה דליפה, נוכל לשמוע לאחר כ-10 שניות צליל שריקה עדין מכל נקודה דולפת- חיבורי הצנרת, מחבר הגז או המכסה עצמו. דרך ויזואלית למצוא דליפות היא ריסוס כל נקודת חיבור בתמיסת סבון או סטארסן, וחיפוש אחר בועות.

טיפול בדליפה

במידה ואכן איתרנו דליפה יש לסגור את אספקת הגז מברז הבלון הראשי, לפרוק את הלחץ מכל חלקי המערכת, להדק את החיבור בנקודה הבעייתית (אם מדובר במכסה- כדאי למקם אותו מחדש, לעיתים אף בהיפוך של 180 מעלות).
לאחר הידוק של הנקודות הבעיתיות נחזור על התהליך מהתחלה. במידה ונאלצנו לפתוח את המכסה- נמליץ לחזור על תהליך החלפת האוויר בפד"ח המפורט בתחילת הפרק.
במידה ועדיין ישנן דליפות, נסו למרוח בנקודה הבעייתית מעט חומר סיכה לחבית. השפופרת הזו תספיק לנצח וכדאי שתהיה בהישג יד.

הגזה

ישנן מספר שיטות הגזה לבירה בחבית, אשר מתחלקות באופן ראשוני להגזה מלאכותית על ידי שימוש במיכל הפד"ח, או הגזה טבעית בשימוש בתמיסת סוכר. בגוף כתבה זו נסקור את שיטות ההגזה המלאכותיות. לשאלות על הגזה טבעית לחצו כאן.

הגזה איטית

נחשבת על ידי רבים לשיטה ה"נכונה" להגזת בירה בחבית.
למעשה, בשיטה זו אנו מצמצמים ככל הניתן את ההתעסקות ואת המשתנים, ובכך מגדילים את הסיכויים לקבל בירה מגוזזת באופן איכותי, או למעשה מקטינים את הסיכויים לפשל באחד השלבים.

• הכניסו את החבית המלאה לקגרטור שלכם, וכוונו את הטמפ' ליעד המזיגה.
• לאחר שהבירה התקררה (פד"ח מתמוסס ונספג טוב יותר בנוזל קר) חברו את צינור הגז שלכם וספקו גז מהווסת בלחץ המזיגה האידיאלי למערכת שלכם ולסוג הבירה הנתון. לרוב לחץ של 11 PSI יהיה נקודת מוצא טובה, אך טבלת חישוב לחצים כלשהי יכולה לעזור לדייק יותר.
• "שכחו" מהחבית לתקופה של כשבוע, ולאחר מכן מזגו כוס ובדקו האם רמת ההגזה הינה לשביעות רצונכם. אם כן- לרוויה. אם לא- חכו עוד מספר ימים להמשך הגזה.

הגזה בלחץ גבוה

דרך מסוימת לזרז את תהליך ההגזה, בהתבסס על שיטת ההגזה האיטית:

• הכניסו את החבית המלאה לקגרטור שלכם, וכוונו את הטמפ' ליעד המזיגה.
• לאחר שהבירה התקררה חברו את צינור הגז שלכם וספקו גז מהווסת בלחץ של כ-30 PSI. הלחץ הגבוה יעזור לפד"ח להתמוסס ולהיספג מהר יותר אל תוך הבירה.
• השאירו את החבית תחת הלחץ הגבוהה (כלומר: מחוברת עדיין לבלון ולווסת תחת כ-30 PSI )לתקופה של כ-48 שעות.
• סגרו את הברז הראשי של בלון הגז, פרקו את הלחץ מהחבית וגם את הלחץ מצינור הגז שלכם (לחיצה עם האצבע בחלקו הפנימי של מחבר הגז תספיק. אלא אם כן אתם מחוברים דרך מניפולד בעל פורק לחץ, מה שיקל על התהליך).
• חברו את המערכת מחדש במידה ונאלצתם לנתק משהו, וכוונו אותה ללחץ מזיגה.
• מזגו כוס ובדקו האם רמת ההגזה הינה לשביעות רצונכם. אם כן- לרוויה. אם לא- החזירו את הלחץ הגבוהה ונסו שנית למחרת.
  

הגזה בכוח

שיטה זו מתבססת על שיטת ההגזה בלחץ גבוה, תוך יישום מספר משתנים:

• הכניסו את החבית המלאה לקגרטור שלכם, וכוונו את הטמפ' ליעד המזיגה.
• לאחר שהבירה התקררה חברו את צינור הגז שלכם וספקו גז מהווסת בלחץ של כ-30 PSI. הלחץ הגבוה יעזור לפד"ח להתמוסס ולהיספג מהר יותר אל תוך הבירה.
• השכיבו את החבית על צידה על מגבת/ שטיחון/ סמרטוט, ונענעו אותה נמרצות קדימה ואחורה. בשלב זה אתם אמורים להתחיל לשמוע פיעפוע גז נמרץ דרך הנוזל. באופן זה אנו מאפשרים הגדלת היחס בין שטח הפנים לנפח בין הפד"ח והבירה בזמן שכל בועה נעה דרך הנוזל, וכן מאפשרים החדרת נפח גז גדול יותר לחבית, שלאחר מכן יתמוסס לתוך הנוזל.
• עצרו את הנענוע, חכו עד שצליל הפיעפוע ישכך, וחזרו על התהליך מספר פעמים נוספות.
• החזירו את החבית לקגרטור כשהיא מחוברת ללחץ גבוה, והניחו לה להתייצב ו"להרגע" למשך כ-24 שעות.
• מזגו כוס ובדקו האם רמת ההגזה הינה לשביעות רצונכם. אם כן- לרוויה. אם לא- החזירו את הלחץ הגבוהה ונסו שנית למחרת.

אם הגיזוז יצא גבוה מדי לדעתכם- יש פתרון. רק צריך ללחוץ על הלינק.

הגזה עם מגזז אוטומטי

בעזרת מכשיר שאפשר לבנות בבית די בקלות, ניתן להגיז את החבית עם שילוב של שני יתרונות – גם מדוייק וגם מהר. כתבנו מדריך לבניה, כאן בלינק.

עד כה עסקנו במדריך זה בהיכרות עם חלק אחד בלבד של עולם הבירה הביתית בחבית- והוא אריזת הבירה.
לצורך מזיגת הבירה קיימות מספר שיטות כגון "ג'וקי בוקס"- מערכת ניידת למזיגה בשטח, "קגרטור"- מקרר מזיגת בירה, או "קיזר"- קגרטור על בסיס מקפיא.

מעוניינים לבנות מערכת מזיגה בבית?

לחצו כאן לכתבה המקיפה על שיקולים בבניית מערכת מזיגה
לחצו כאן למדריך ניקוי והרכבה של חביות קורני

סרטון המתעד את בניית הקגרטור של אדם סוריאנו מהמבשלה הביתית ג'ויה:

חלק מהמידע המובא בכתבה:
http://drinks.seriouseats.com/2011/10/homebrewing-how-to-keg-your-beer-troubleshooting-tips.html